בשנים האחרונות נצפים ברחבי העולם חילופי-מופע אקולוגיים בין שוניות האלמוגים למרבדי
אצות בשל הידרדרות תנאי מי הים. התמודדות עם בעיה זו דורשת כלי שיקומי המאפשר כיסוי שטח באלמוגים בצורה יעילה. כלי שכזה הינו ריצוף השונית: ריצוף שטחים נרחבים באריחי בטון אקולוגי
המכוסים ברקמת אלמוג שגודלה בתנאי משתלה בתוך הים, בשיטת
"שיברוני האלמוגים".
 |
| משתלת אלמוגים בים סוף. צילום: יעל הורושובסקי פרידמן |
יונתן לבנוני, בזמן לימודיו בחוג לביולוגיה
וסביבה, בחן איזה סוג של שיברוני האלמוג Stylophora pistillata יכסו שטח במהירות המרבית: שיברוני קצה צמיחה )ללא פצע חשוף(, גליליים )פצע חשוף עגול בקירוב) או אקראיים )לא ניתן להגדיר את גאומטריית הפציעה(. יונתן גידל את
השיברונים על פני אריחים מבטון אקולוגי ועקב אחר גדילתם הדו-מימדית על המצע.
כאשר פוצעים אלמוג, המושבה מפנה משאבים לאיחוי הפצע על חשבון הגדילה. בנוסף, קצב הגדילה
של מושבה שיחנית בקצוות הענפים מהיר מחלקי המושבה האחרים, בשל העברת משאבים אליהם. השערת המחקר הייתה ששיברוני הקצוות יגדלו בקצב מהיר יותר מהשאר, שכן שיברוני הגליל והאקראיים ישקיעו
משאבים באיחוי פצעיהם לפני שיוכלו לגדול, ומכיוון שברשות שיברוני הקצה מאגר אנרגיה התחלתי משופר אשר יסייע בגדילתם. אבל, בשונה מההשערה, שיברוני הגליל גדלו בקצב מהיר יותר מהאחרים. מחישוב שטח הרקמה החיה ההתחלתי לכל שיברון,
התברר שלשיברוני הגליל שטח הרקמה הגדול ביותר, מה שעשוי להסביר את יתרונם היחסי. כמו כן, נמצא שיש הבדל בקצבי הגדילה בין
אלמוגים בעלי רקע גנטי שונה. תוצאות אלה יכולות לסייע ביישום העתידי בריצוף השונית.
מחקרו של
יונתן נערך בהנחייתם של ד"ר שי שפיר ואלעד רחמילוביץ'.
