שומרים על האויבים

חרקים אוכלי צמחים פוגעים ביבולים חקלאיים וגורמים לנזקים כלכליים כבדים בארץ ובעולם. נהוג להדביר את המזיקים החקלאיים באמצעות חומרים קוטלי חרקים, אבל הדברה כזו כרוכה במחיר כבד. מצד אחד, חומרי ההדברה רעילים לאדם ולסביבה, ולכן יש הגבלות רבות על השימוש בהם. ומצד שני, המזיקים מפתחים עמידות נגד קוטלי החרקים תוך שנים ספורות, כך שהחומרים מאבדים מיעילותם עם הזמן.

גישת ההדברה המשולבת מבקשת להפחית את השימוש בקוטלי חרקים, ולשלב שיטות חליפיות לדיכוי המזיקים החקלאיים. אחת השיטות הללו היא הדברה ביולוגית משמרת. הרעיון הוא להפוך את הסביבה החקלאית לידידותית יותר לאויבים טבעיים – טורפים וטפילים מקומיים של החרקים המזיקים. אלה יקטינו את אוכלוסיות המזיקים, מה שיפחית את הנזק לגידול החקלאי.

צרעות טפיליות מטילות ביצים בתוך או על גופם של פרוקי רגליים אחרים, המשמשים להם פונדקאים. הזחלים הבוקעים מביצי הצרעות אוכלים את הפונדקאים ולבסוף הורגים אותם, ולכן הם אויבים טבעיים יעילים. הצרעות הבוגרות, לעומת זאת, ניזונות מצוף פרחים. חלקן אף זקוקות לארוחת צוף כדי להבשיל ביצים במערכת הרבייה שלהן. מחקרים, שנערכים בחוג לביולוגיה וסביבה, מנסים לעודד צרעות טפיליות מועילות בחלקות חקלאיות בעזרת שתילת צמחי צוף בשולי השטח.

כנימות קמחיות

המחקר הראשון נערך על ידי ד"ר תמר קיסר מאורנים בשיתוף עם ד"ר אלי הררי ממרכז וולקני, ד"ר רקפת שרון ממו"פ צפון, ד"ר תרצה זהבי משה"ם וד"ר אפרת גביש-רגב מאוניברסיטת תל-אביב. הכנימה הקמחית של הגפן, מזיק חקלאי חשוב בכרמים, עמדה במרכזו של ניסוי בארבעה כרמי יין באיזור זכרון יעקב. החוקרות שתלו ערוגה עם כוסברה, פטרוזיליה ושמיר בפינה אחת של כל כרם, בתוספת לצמחית הבר שגדלה באופן טבעי בשולי החלקה (חלקת "שתילה"). צמחים אלה התאימו לניסוי מפני שיש להם פרחים עשירים בצוף ונגישים לחרקים קטנים. פינה שנייה, שגבלה בדרך עפר ו\או בשדה חרוש, שימשה כחלקת "כיסוח". פינה שלישית, שגבלה בצמחיה עשבונית מקומית ללא תוספת שתילה, כונתה חלקת ה"עשביה". החוקרות עקבו אחרי הכנימות הקמחיות המזיקות ואחרי האויבים הטבעיים שלהן לאורך הקיץ ועד לבציר.

צמחים שתולים בכרם. צילום: שרון ורבורג-הכט

נראה, שצמחים בשולי הכרם אכן מביאים תועלת: בטיפול הכיסוח היו כנימות מזיקות רבות יותר על הגפנים מאשר בטיפולי השתילה והעשבייה. כמאה מינים של צרעות טפיליות זעירות נמצאו על הצמחים השתולים ועל צמחי הבר שבשולי החלקות. שתי צרעות מתוכן הן טפילות מוכרות של הכנימה הקמחית של הגפן (אחת מהן מוצגת בצילום). ייתכן שגם צרעות נוספות שנמצאות על הצמחים תוקפות את הכנימה הקמחית, אבל כדי לברר זאת דרוש מחקר נוסף.  

הצרעה הטפילית Anagyrus pseudococci, אויב טבעי חשוב של כנימות קמחיות

התברר גם שחלק מהצמחים בשולי החלקות כלל לא הגיעו לפריחה לאורך תקופת הניסוי, אבל בכל זאת נמצאו עליהם צרעות טפיליות בשפע. האם חלק הצרעות אינן זקוקות לצוף שבצמחי השוליים? ואם כך הדבר, מדוע הן בכלל נמצאות על הצמחים? מחקר המשך, שחוקרים בחוג עורכים כעת במטעי רימונים, בודק את השאלות הללו.

כתבה מפורטת על הפרויקט התפרסמה בירחון "יבול שיא".