יום שלישי, 22 באוקטובר 2013

צופיות בוגדניות

רוב הציפורים בעולם מקיימות, לכאורה, חיי משפחה שמרניים: זכר ונקבה חיים ביחד למשך תקופה ארוכה, בונים קן משותף ומגדלים צאצאים. אלא שלעיתים קרובות גועשים היצרים מתחת לפני השטח, מה שעלול לסבך מאוד את מבנה המשפחה. לפעמים זכרים מזדווגים עם נקבות מקינים שאינם שלהם. במקרים אחרים נקבות מזדווגות עם זכרים מקינים זרים. לעיתים, נקבות אלה גם מטילות בחשאי ביצים בקן הזר ומשאירות אותן לטיפולה של בעלת הקן, כלומר מתנהגות כטפילות תוך-מיניות של נקבות אחרות.


זכר של צופית בוהקת. צילומים: איתי ברגר

במצב כזה, כדאי לשני בני הזוג לפקוח עין ולגרש זרים מסביבת הקן. בוגר החוג לביולוגיה וסביבה, איתי ברגר, איפיין את התופעה הזו בצופיות החיות בגינות עירוניות ברמת-אביב. המחקר הונחה על ידי ד"ר שי מרקמן מאורנים, פרופ' יורם יום-טוב וד"ר יוסי לשם מאוניברסיטת תל-אביב. כדי לדמות הופעת צופית פולשת בסביבת זוג מקנן, הציבו החוקרים פוחלץ של זכר או של נקבה בסמוך לקן וצפו בתגובתם של "בעלי הבית". הסתבר שזכרים בעלי בית היו תוקפניים יותר מנקבות בעלות בית כלפי זכרים פולשים. לעומת זאת, נקבות בעלות בית תקפו נקבות פולשות יותר מאשר זכרים בעלי בית.  

תקיפה של צופית פולשת

בניסוי השני סילקו החוקרים זכרים מקומיים מהקן למשך שעה, כדי לצמצם את יכולתם לשמור על בנות הזוג שלהם. לנקבות אלה היו הזדמנויות רבות יותר להזדווג עם זרים מאשר לנקבות ששהו כל הזמן עם בן הזוג המקנן איתן. לאחר החזרתם של הזכרים המורחקים לקן, הם היו פחות תוקפניים כלפי נקבות פולשות, אך לא כלפי זכרים פולשים.

נראה שאחת ממטרותיה של נקבה פולשת, הנמצאת בקרבת קן זר סמוך לזמן הטלת הביצה הראשונה, היא טפילות תוך מינית. הזכר בעל הבית, לאחר שהזדווג עם הנקבה הפולשת, צפוי לגדל את צאצאיו משתי האמהות, בעוד שהנקבה בעלת הבית צפויה לגדל גוזלים שחלקם אינם קרובים אליה כלל. הבדל זה יכול להסביר מדוע בעלות הבית תוקפניות יותר כלפי נקבות פולשות מאשר בעלי הבית.

קשה יותר להבין מדוע הרחקה זמנית של זכרים מהקן מפחיתה את תוקפנותם כלפי נקבות פולשות. כדי לבחון את השאלה הזו בנו החוקרים מודל תיאורטי, שמתאר את התוצאות הצפויות מהתנהגות הצופיות במונחים כמו-כלכליים של רווח והפסד. המודל בדק את הקשר בין הביטחון של הזכר באבהותו לבין תוקפנותו כלפי נקבה פולשת. הרווח של הזכר בעל הבית מתואר כסיכוי שהביצה הטפילה, שאותה מטילה הפולשת, הופרתה על ידיו. ההפסד שעלול לספוג בעל הבית מתואר כפגיעה בביטחונו באבהותו עם הנקבה המקומית. ככל שביטחון זה נמוך יותר, כך גם ההפסד שיספוג כתוצאה מביצה טפילה צפוי להיות נמוך יותר. הירידה בתוקפנות של בעל הבית כלפי נקבה פולשת בעקבות הסילוק תואמת את תחזיותיו של המודל.



מאמר המתאר את המודל התיאורטי עומד להתפרסם בכתב העת Acta Ethologica
כתבה מצולמת בנושא התפרסמה לאחרונה ב Ynet.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה