חי על החסה: על הדברה ביולוגיה של חסת המים

מעבדת אלעד חיל, ביולוגיה וסביבה, אוניברסיטת חיפה - אורנים

מינים פולשים הם אורגניזמים שחרגו מתחום תפוצתם הטבעי בעקבות פעילות האדם. מינים פולשים עלולים להתפשט באזור המחיה החדש ולשבש את התפקוד של מערכות אקולוגיות ע"י דחיקה או טריפה של מינים מקומיים, שינוי אופי בתי הגידול, הפצת מחלות ועוד. אחת ההיפותזות המסבירות את הצלחת התבססות והתרבות מינים פולשים באזור חדש, היא היפותזת היעדר אויבים טבעיים (The enemy release hypothesis). ע"פ היפותזה זו מין פולש שחדר למערכת אקולוגית חדשה מתרבה ומתפשט משום שאין באזור הנפלש אויבים טבעיים המווסתים את אוכלוסייתו היות וברוב המקרים, אלה אינם מגיעים ביחד עם המין הפולש מאזור המוצא.

דוגמה למין פולש שמתפשט בארץ בשנים האחרונות הוא חסת המים (Pistia stratiotes) – צמח מים צף, עשבוני, רב שנתי הגדל במקווי מים מתוקים. חסת המים יוצרת מעטה צימוח צפוף מאד על פני המים אשר דוחק מינים מקומיים של צמחי מים, מצמצם את חילופי הגזים מפני השטח של המים ובכך גורם לירידה דרסטית בשיעור החמצן המומס במים ולעליית ריכוז ה-CO₂ במים, גורם לירידה ב-pH, לשינויים במשטר הטמפרטורה של המים ולחסימת האור הנכנס לגוף המים. בנוסף לנזק האקולוגי, נגרם נזק כלכלי כאשר המעטה הצפוף של חסת המים סותם תעלות ומקווי מים ופוגע בפעילות דיג ושיט. לא ידוע בדיוק איך ומתי הגיעה חסת המים ארצה (היא נחשבת מין אנדמי בדרום ומרכז אמריקה), אך היא נצפתה לראשונה בישראל בשנת 2004 באגמון החולה ובתעלת ניקוז ביסוד המעלה שבגליל העליון, לאחר מכן בין השנים 2005-2008 נצפתה בנחלים דרומיים יותר החל משפך נחל צלמון, דרך נחל אלכסנדר בשרון ועד נחל לכיש במישור החוף הדרומי, ובשנים לאחר מכן מוקדים נוספים התגלו בשמורת עיינות תמסח בחוף הכרמל (2009), עין ריחנייה בנחל השופט (2011) ובלגונת הזאכי (2013).

הדברה של חסת המים בישראל מבוססת על עקירה ופינוי של האזור הנגוע באופן ידני או ממוכן. שיטה זו עשויה להיות יעילה במוקדים קטנים ורק אם היא מתבצעת באופן יסודי ועקבי, אך ברוב המקרים אינה מביאה לפתרון מוחלט של הבעיה, משום שלא ניתן להגיע לניקיון מלא והחסה מתחדשת במהירות רבה משאריות בשטח. שיטת הדברה נוספת היא ריסוס של קוטלי עשבים כימיים, אך גם יעילותם של אלה מוגבלת ואף בעייתית עקב חשש לפגיעה בצמחיה, זיהום המים וירידה בשיעור החמצן במים בגלל התפרקות הביומסה הצמחית.

תעלת מים בעמק חפר, מכוסה לחלוטין בשכבה עבה וצפופה של חסת המים

דרך נוספת להתמודדות עם מין פולש היא הדברה ביולוגית - שימוש באויבים טבעיים (טורפים, טפילים או פתוגנים). כאשר המין הפולש הוא צמח, ניתן להשתמש בפרוקי רגליים צמחוניים הניזונים ממנו. במהלך 2014-15 בוצע סקר שמטרתו היתה ללמוד האם קיימים בארץ אורגניזמים הניזונים מחסת המים, שעשויים לשמש להדברה ביולוגית יעילה של צמח זה. לצורך כך נדגמו צמחי חסה ממוקדים שונים ברחבי הארץ, החל מאגמון החולה ועד נחל אלכסנדר, וכל האורגניזמים שנמצאו עליהם תועדו, תוך תשומת לב חיפוש אחר סימני אכילה או נזק על הצמחים.

חסת מים בלגונת הזאכי.

המחקר בוצע ע"י תלמידת המוסמך צליל שטרית, בהנחיה משותפת של ד"ר אלעד חיל (החוג לביולוגיה וסביבה של אוניברסיטת חיפה במכללת אורנים) וד"ר ליאורה שאלתיאל-הרפז (מו"פ צפון / מכללת תל-חי).

במהלך הדיגומים נאספו מספר מאות פרטים שנמצאו על חסת המים, חלקם זוהו לרמת המין והשאר לרמת הסדרה או משפחה. רוב הפרטים שנאספו היו פרוקי הרגליים: עכבישניים שונים (בעיקר אקריות מסדרת ה Oribatida), מעט סרטנאים, קולמבולות וחרקים שונים. בנוסף לפרוקי הרגליים נמצאו גם רכיכות (שחריר הנחלים, בועונית חדה וביתניה זעירה). באף אחד מהאתרים לא נראו צמחים עם סימני נגיסה או נזק. עושה רושם, אם כן, שרוב היצורים שאיתרע מזלם להיתפס בדגימות פשוט חיים בבית הגידול המימי בקרבת או על גבי חסת המים (למשל, זחלים של שפיריות, שטגבים, סרטנאים, זחלי ימשושים ועוד) אך לא ניזונים ממנה או גורמים לה נזק. יחד עם זאת, מבין פרוקי הרגליים זוהו שתי כנימות הנחשבות למזיקות של צמחים שונים: כנימת עלה הנופריים (The waterlily aphid, Rhopalosiphum nymphaeae) וכנימה קמחית של ההדר (Planococcus citri). כנימת עלה הנופריים – כשמה כן היא, ניזונה גם מצמחי מים אחרים, ואילו קמחית ההדרים היא כנימה פוליפאגית, הניזונה ממגוון רחב של צמחים. שתי הכנימות נמצאו בכמויות קטנות מאד וכאמור לא נראו סימני נזק האופייניים להזנה של כנימות, כגון התייבשות של עלים או חלקי צמח אחרים, או סימפטומים של וירוסים צמחיים (כנימות רבות מעבירות וירוסים שפוגעים בצמחים).

צליל שטרית חותרת בקאנו ודוגמת חסת מים בלגונת הזאכי.

אז מה עושים..?

ניתן לייבא אויב טבעי מאזור המוצא של החסה כדי לעשות הדברה ביולוגית קלאסית. הדברה ביולוגית קלאסית של חסת המים בוצעה בעולם בעיקר באמצעות Neohydronomus affinis - חיפושית ממשפחת החדקוניות שמקורה באמריקה הדרומית. החדקונית יובאה לאוסטרליה, דרום אפריקה, סנגל, זימבבואה, קונגו, חוף השנהב, מאוריטניה, פפואה-גינאה החדשה וארה"ב (פלורידה), והביאה לתוצאות מרשימות ביותר תוך מספר חודשים עד שנים ספורות. ככל הידוע מהעבודות שנעשו על החדקונית עד היום, היא ספציפית לחסת המים ואין כל דיווח על נזק שהיא גורמת לצמחים אחרים במקומות בהם שוחררה. יבוא של אויב טבעי הינו הליך זהיר וארוך של הערכת סיכונים הכולל סקר ספרות יסודי, סקר פאוניסטי של א"ט מקומיים, הנפקת אישורים מהרשויות, גידול הא"ט בהסגר על מנת לוודא שהוא אינו נושא טפילים, ביצוע ניסויים לבדיקת טווח הפונדקאים שלו כדי לוודא שלא יפגע באורגניזמים שאינם המטרה, ועוד. במקרה של יבוא פרוקי רגליים להדברת צמחים מזיקים, יש לבדוק בהסגר האם אותו אורגניזם ניזון, מטיל ומתפתח על עשרות ואף מאות מיני צמחים שונים ורק אם נמצא שהוא ספציפי לצמח המזיק שאותו רוצים להדביר, הוא משוחרר. יחד עם זאת, יש לזכור שלעולם אין לדעת אילו השפעות בלתי צפויות עשויות להיות לאורגניזם מיובא במערכת אקולוגית חדשה בטווח זמן הארוך.